<h1>ארחות חיים הלכ' יו"ט סימן כ"ה—כ"ט</h1>
<h2>דף ו.</h2>
וב' י"ט של ר"ה קדושה א' הן וכיום א' הן חשובין לכל דבר אם לא לענין מת בלבד אבל כל מוקצה ונולד בראשון אסור אף בשני אבל לענין מת אין הפרש בינם ובין שני ימים של גליות שביום ראשון אע"ג דלא אשתהי יתעסקו בקבורתו עכו"ם ובי"ט שני יתעסקו ישראל ויעשו כל צרכו כגון עשיית המצוה ותפירת התכריכין וקציצת הבשמים וכל כיוצא בזה שני לגבי מת כחול הוא חשוב ואפי' בב' ימים טובים של ר"ה ואפי' מצא עממין יתעסקו בו ישראל וכן המנהג והר' אחא משבחא ז"ל אוסר ואין אנו דנין כדבריו כלל וכל זה דווקא בבן קיימא אבל נפל ודאי או נפל ספק שמת תוך ל' יום הרי הוא כאבן ואסור אף בי"ט שני אפי' ע"י עכו"ם והרי הוא כנבילה אבל מותר לטלטלו כגרף של רעי. וכתב הר' מנחם בר מאיר ז"ל ואינו יודע אם הותרה קבורתו והדבר רופף בידי עכ"ל. ובתשובת שאלה מצאתי ונראה שקוברין אותו משום כבוד הבריות. ומת בי"ט אחרון של פסח או סוכות או השאר אין קורעין בו לפי דעת הרמב"ם ז"ל והרמב"ן ז"ל אעפ"י שעולה לו למנין שבעה אבל הר"ש ז"ל כתב שקורעין וכן נראה לפי שקריע' דאורייתא וי"ט שני דרבנן וכן נהגו בעיר נרבונא ובדיראש ואומר בו צדוק הדין לפי שאינו רק הודאה לשם וקבלת דינו ואם מת לו מת בי"ט אחרון מהראשונים או בחול המועד לא חלה עליו אבילות כלל ואין עולה לו למנין ז' עד י"ט אחרון ואעפ"י שאין נוהג בו אבילות הואיל ומדבריהם הוא עולה לו למנין ז' ומונה אחריו ו' ימים ומונה ל' יום מיום הקבורה וכן פסק הר"ש ז"ל וכתב הר"י מקור' ז"ל ומת בי"ט שני לא יתעסקו בו ישראל כדברי ר"ת אך בהרבה מקומות נהגו כדברי רבינו יוסף בכור שור שמתיר והר"פ ז"ל כתב לא שנא אשתהי ולא שנא לא אשתהי ואפי' בשני י"ט של ר"ה כדאמרינן פ"ק דביצה מיהו ר"ת אוסר גם בי"ט שני מההיא דשבת דאסר להו לבני בשכר לפי שאינן בני תורה וגם אנו אין להחזיק עצמנו כבני תורה ומיהו אשכחן בדבר שהוא נאכל כמות שהוא חי דאין בו משו' בישולי עכו"ם ואנו נוהגין בו היתר עכשיו גם לדידן ואע"ג דאסר להו רבא לאותן שאינן בני תורה ביבמות אפי' הכי אנו נוהגין בו היתר עכשיו ומורי ר"י היה מחלק דלענין מת יש להחמיר משום דאוושא מלתא עכ"ל הר"ף וקצת חכמי צרפת ז"ל מתירין בי"ט שני לויית המת חוץ לתחום אפי' ע"י רכיבה וכן התירו חכמי בדיר"ש ז"ל במת שהיה באקר"י ללוותו עד בדיר"ש שני' מן הקרובים ולרכוב בדרך אך לא שבו אותו היום למקומם אך שנשארו בעיר בדיר"ש ביום ההוא ורבים העידו שנעשה כן בימי הר' משולם ז"ל. והרמב"ן ז"ל כתב ואנו נהגנו היתר בדבר משום דכחול שויוה רבנן וכרבנן אמרינן שלא תהא מכשילן לעתיד לבא ור"ת ז"ל לא היה מתיר כי אם א' או שנים בהצנע לכת ברגל וכלי הקבור' מותר להחזירן לביתן לעיר שהרי מותרין לתשמישן בחול ושמא יצטרכו בו ביום ואפי' היה בית הקברות סמוך לחומה שמשתמרין שם מותר להחזירן למקומן עכ"ל. כתב הר' אשר ז"ל מותר לישא את המת לקברו בי"ט ולהוליכו עד הקבר וכן עשה מעשה דמתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ורבים מגדולי הדור חלקו עליו והורו שלא להתיר ע"י ישראל לעולם. ונהגו בנרבונא שישראל נושאין את המת ואפי' בי"ט ראשון עד הקבר וכן רוחצין אותו בלי ככר או תינוק והטעם משום דטלטול בעלמא הוא והר' שמואל בר מרדכי התיר כמו כן להביאו במטה עד הקבר לפי שאיסור טלטול אינו אלא מדבריהם ומשום כבוד הבריות לא גזרו וכתב הר' מנחם בר שלמה ז"ל שאפי' החזרת העפר לקבר לכסותו מותר ע"כ. ולחמם המים לרחיצה ג"כ מותר שמתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך והוא דאיכא צורך י"ט או צורך מצוה והא איכא דעיקר הרחיצה מקדם היא לכבוד המת שלא יקוצו העם בריחו וימנעו מלהביאו ולפי' נהגו לנקותו ולטהרו מכל טנוף.
וההוצאה נמי הותרה שלא לצורך היכא דאיכא צורך י"ט קצת או צורך מצוה והא איכא אבל אחר יציאת נשמה מטלטלין אותו מן המטה לארץ ע"י ככר או תינוק משום דהוי כמחמה לצל וע"י ככר מותר ואפי' בשבת כיון דליכא אלא איסור טלטול דרבנן משום כבוד הבריות דחינן ליה ועוד שהוצא' המת היא מלאכה שאינה צריכה לגופה שפטור עליה ובמקום מצוה לא גזרו ומותר לכתחלה ויש שאוסרין טלטול ע"י ככר או תינוק אלא מחמה לצל וכן הוצאתו אלא ע"י עכו"ם וכ"כ הרמב"ן ז"ל שכל דברים נעשים ע"י עכו"ם ומאן דהתיר הטלטול וההוצאה טועה בשתיהן וכן פסק הרשב"א ז"ל בתשובת שאלה.
ושמענו על הראב"ד ז"ל שצוה להלין את המת בי"ט ראשון עד י"ט שני כדי שיתעסקו בטלטולו ישראל ובהוצאתו וחלקו עליו חבריו דלא שפיר עבד מתרי טעמי חדא דאין לנו לכוין מלאכתנו במועד וכ"ש דאין לנו להשהות מתינו לי"ט שני דמוטב לנו לקברו בי"ט ראשון לעשות שבות דאמירה מלקברו בי"ט שני לעשות שבות דיש בו מעשה ע"כ באמת אסור להלינו כדי לקברו ע"י ישראל בי"ט שני.
וכל שאר הדברים האסורין בראשון אסורין גם בשני אעפ"י שהן מדברי סופרים ואפי' בב' ימים טובים של גליות כשם שהראשון אסור בהספד ותענית וחייב בשמח' כך השני וכל המחלל י"ט אפי' לצאת חוץ לתחום מנדין אותו או מכין אותו מכת מרדות אם לא נדוהו.
אפרוח שנולד ביום טוב אסור משום מוקצה ועגל שנולד ביום טוב מותר מפני שהוא מוכן אגב אמו ויש אוסרין אותו אם לא היתה אמו עומדת לאכיל' בד"א שמותר בדקים ליה שכלו לו חדשיו דאי לא קים ליה שכלו לו חדשיו צריך להמתין ז' ימים שלמים עד שהוא ליל שמיני וזולת זה אסור משו' ספק נפל אבל על דרך זו מותר לפי שהוא מותר באכיל' אגב אמו ואם שחט אמו העובר שבמעיה מותר בי"ט אעפ"י שלא נולד. ועגל שנולד מן הטרפה מותר הואיל ומוכן אגב אמו לאכילה לכלבים ומוכן לכלבים הוי מוכן לאדם שדעתו של אדם על כל דבר הראוי לו. ועגל שנולד בשבת מותר בי"ט דשבת וי"ט שתי קדושות הם ומשו' הכנה ליכא למיסריה שהרי אם נולד בי"ט עצמו מותר ואפי' למאן דאמר שבת וי"ט קדושה אחת הן מותר מידי דהוה אבהמה ואתרנגולת שמותרת לשחטה ולאכלה בי"ט אחר השבת מפני שמערב שבת מוכנת לי"ט.
